החלטה
בפני בקשתה של המבקשת להארכת המועד להגשת התנגדות מטעמה לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגיש כנגדה המשיב, ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק שמספרו 1413008104, שהוגשה על הסך של 26,923 ₪.
טענתה המרכזית של המבקשת היא טענת פרעון מוסכם, וביתר פירוט – כי בינה ובין נציגי המשיב, ובמיוחד עו"ד אליהו שרעבי, נכרת הסכם בעל-פה לפיו חובה לבנק-המשיב יסולק באופן סופי תמורת הסך של 27,380 ₪, והיא שילמה בפועל, למען הזהירות, 27,400 ₪, ולמרות זאת הפר המשיב, לטענתה, את ההסכם והחייה את ההליכים כנגדה בתיק ההוצאה לפועל.
טענתו המרכזית של המשיב בעניין זה היא, כי ניתן אישור של מחלקת הגבייה בבנק-המשיב לסלק את החוב תמורת הסך של 30,000 ₪, ולא פחות מכך, ומאחר שלא עמדה בכך המבקשת, הרי שיתרת החוב תלוייה ועומדת.
יתמה הקורא הכיצד הגיע עניין זה, שנראה כבקשה בטענת פרעתי, לפתחו של בית המשפט, שהרי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2010 והאזהרה נמסרה לה כבר בחודש ינואר 2011 (אין חולק על כך בין הצדדים), ואילו הסכם הפרעון המוסכם לכאורה נערך בין הצדדים בחודש אפריל 2011?
לכך יש להשיב בשני טעמים:
האחד, דיוני, שרשמת ההוצאה לפועל עצמה בהחלטתה מיום 15/2/2012 העבירה את הדיון בטענות אלה לבית המשפט וסיווגה אותן כטענות התנגדות, והצדדים לא השיגו על החלטתה.
השני, מהותי, שהרי תיק ההוצאה לפועל למעשה נסגר, לבקשת המשיב (כאמור בסע' 3 למכתבו מיום 2/5/2011 – הנספח למסמך "בקשה דחופה לביטול עיקולים" שהגישה המבקשת), ולאחר מכן ביקש המשיב להחיותו. לפיכך, ביום 19/5/2011 הורתה כב' רשמת ההוצאה לפועל על המצאה מלאה, של הבקשה להחייאת התיק, שפועלה הוא כפועלה של אזהרה חדשה (שהרי תקנה 12(ז) לתקנות ההוצאה לפועל "שוכנת" בתקנה 12 שכותרתה: "אזהרה לחייב והמצאתה") ולפיכך, קיימת סבירות לטענה כי קו פרשת המים (שבין "התנגדות" ל"טענת פרעתי") "מתחדש" עם החייאתו של תיק ההוצאה לפועל וכל טענה שקדמה למועד ההחייאה היא למעשה, טענה בהתנגדות.
דא עקא שהמשיב כלל לא טרח להראות, בהליך זה, מתי בדיוק פעל להמצאתה של אותה "אזהרה חדשה", והעדיף להישען על האזהרה ה"ישנה" שנמסרה למבקשת בחודש ינואר 2011, כעילה לטענה שהיא נזקקת לבקשה להארכת המועד ולטעם מיוחד.
(כך למשל טענה ב"כ המשיב המלומדת, בתגובה לבקשה לביטול העיקולים, כי טענותיה של המבקשת כבר נדחו והבקשות הקודמות שהגישה "מצורפות כנספחים לתגובה זו", אך למעשה, לא הגישה אף בקשה שכזו כנספח לתגובתה).
למרות זאת, למעלה מן הצריך, אציין כי עיון בטענות המבקשת ובמסמכים שהציגה, מעלה כי הגישה בתחילה את טענותיה בנוגע להסכם הפירעון לרשמת ההוצאה לפועל, ושגתה באופן ניסוחן של הבקשות בשל העובדה שלא הייתה מיוצגת.
עובדה זו שוללת את האפשרות שהמשיב יפתח "ציפייה לחסינות" מפני המשך ההליכים בתיק זה, ולפיכך, בשילוב עם שאר השיקולים הצריכים לעניין, ובמיוחד סיכויי הגנתה של המבקשת, מקימים
למבקשת טעם מיוחד להארכת המועד, ככל שהיא זקוקה לו.
לעניין ההתנגדות עצמה, טענת המבקשת בדבר הסכם פרעון וסילוק סופי, בעל-פה, לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.
גם העד מטעם המשיב לא הועיל בעניין זה, שכן הודה בחקירתו שלא היה מעורב בפרטי ההסכם ולמעשה קרא לעו"ד שרעבי כדי לסכם עם המבקשת את פרטיו.
לא מובנת טענת ב"כ המשיב כי המבקשת לא העלתה טענה זו, בדבר מידת מעורבותו של עו"ד שרעבי, שהרי הדברים מופיעים במפורש בסע' 7-8 לתצהיר המבקשת בהתנגדות.
עוד יש לציין כי גם פעולת סגירתו של תיק ההוצאה לפועל תומכת, לכאורה, בגירסתה של המבקשת, שכן מדוע יסגור המשיב את תיק ההוצאה לפועל אם הוא סבור שהמבקשת לא עמדה בהסכם הפרעון שבין הצדדים?
ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:
"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).
לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה.